<h1>ספר החינוך מצוה קע"ט</h1>
<h2>דף ח:</h2>
להקריב הזב קרבן אחר שיתרפא מזובו, שנאמר [ויקרא ט"ו] וכי יטהר הזב מזובו וגו' וביום השמיני יקח לו שתי תורים וגומר. והקרבן ההוא הוא שתי תורים או שני בני יונה אחד לחטאת ואחד לעולה, והוא נקרא מחוסר כפרה עד שיקריבהו. משרשי המצוה מה שכתבנו למעלה כי ענין הקרבן לרמז להשפלת יצר הגוף המתאוה ולעלות נפש השכל, ולכן כשנתרפא הזב ראוי לו להכיר רוע תאותו, ולהיישיר גופו בכל כחו, ובענין הקרבן יתחיל לקחת מוסר. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [נדרים ל"ה ע"ב] שקרבן מחוסר כפרה אינו צריך דעת בעלים, כמו שכתבנו למעלה. ויתר פרטיה מבוארים במקומות שכתבנו למעלה בקרבן מצורע. ונוהגת בזמן הבית. ועובר עליה ולא הקריב קרבן ביטל עשה, והוא מחוסר כפרה, וחבל על רישיה אי מאית וישא עונו בגופו.
